הסיפור של המים

מים.
הם סביבנו בכל מקום: בצמחים, באוויר, באדמה, מכסים כל דבר בכיסוי דק של לחות. הם נותנים חיים: בלעדיהם שולט המדבר והמוות.
כמה אנחנו אוהבים אותם: לשתות, להתרחץ, להשקות, לשמוע את פכפוך הנחל, לראות יופיים של מעיינות, מפלים ונהרות.
אבותינו העריצו אותם. ליד מעיין גדול נבנה מקדש. חגיגות, טקסים ופולחנים נערכו לכבוד ישויות המים הגבוהות, המעניקות חיים לכל היצורים, המאפשרות את גידול צמחי המזון והרפואה – המקיימות אותנו, בני האדם.

מים אוהבים מעגלים. טיפת המים היא עגולה.
הנחל מנסה תמיד להתעגל. במיוחד בעמק הרחב, כאשר זרימתו איטית והאדמה תחתיו רכה. כך הוא מתפתל לו בעקלתון, מעגלים מעגלים.

זרמי מים גם אוהבים ליצור מערבולות, Vortex: מי הכיור יוצאים תמיד במעגל, במערבולת הVortex.
(שמן למשל, לא! הוא יוצא בזרם אחיד וישר מחור בקערה). גם בכל זרם מים, נחל או נהר, בכל נקודת התנגדות (אבן, עמוד, ענף וכו'), נוצרות מערבולות, מעגלים וספירלות.

זוהי התנועה הטיפוסית של המים. ככה הם אוהבים לזרום, בעיגולים. בדיוק כשם שאנחנו אוהבים ללכת על הרגליים שקיבלנו ולא לקפוץ עליהן,
כך המים אוהבים לזרום בתנועה הטיפוסית להם, במעגלים ובוורטקסים.
מערבולות מים ניתן גם לראות אצלנו ואצל כל היצורים החיים, ילדי המים. המערבולות כאילו קפאו להן, ויצרו שבלולים, קונכיות, ניצנים, אצטרובלים, איברים פנימיים – כולם התמצקו בתוך מים נעים, נולדו מתוך תנועת המים, בצומח או בחי, וההתעגלות טבועה בהם. זהו חותם המים.

מים משמשים אותנו לשתיה ולרחצה, אבל גם לשטיפת זיהומים, הפרשות וכימיקלים. אנחנו מזרימים אותם בצינורות ישרים ממתכת ופלסטיק, דרך משאבות חשמליות, בבתי שימוש ובמפעלי תעשייה. בכך אנו פוגעים במים ומקלקלים אותם. הם הופכים רעילים, ואינם תומכי חיים.
בגלל שהמים קשורים ומחוברים ביניהם, בצמח ובאוויר, בצינור ובבריכה – כל המים שסביבנו מושפעים מכלל הפעילות שלנו בהם.

מים יכולים לזכור. אם מערבבים מים נקיים עם חומר כלשהו, מוהלים את התמיסה הרבה פעמים, ומערבבים חזק כך שייווצרו מערבולות רבות – גם כשהחומר ייעלם מהמים, הם יגיבו כאילו הוא עדיין אצלם. הם זוכרים אותו.
על כך מבוססת הרפואה ההומיאופתית.

מים גם זוכרים את כל הפגיעות שלנו, בני האדם, בהם.
אם היינו נותנים למים לזרום כמו שהם אוהבים, במעיינות, בנחלים טבעיים, במערבולות ובמעגלים, היינו מחזירים להם את איכות החיים שלהם, את יכולת הטיהור העצמית שלהם. היינו מאפשרים להם לאבד זיכרונות מרים וכואבים.
לתת למים לזרום במעגלים, זה כמו לשחרר אותם מכלוב צינורות המתכת ולהחזיר אותם למעגל החיים. על כך בדיוק מבוססת פעולת מעגלי המים.
בעקבות מחקר שערך ג'ון וילקס מאנגליה על התנועה הארכיטיפית של המים, נתגלתה תופעת מעגלי המים: מים זורמים, מול התנגדות מסוימת, ייצרו מערבולות, בדופק קבוע בצורת שמונה, סמל האינסוף.
זה קורה מעצמו, לבד, כי המים אוהבים לזרום במעגלים. כשנותנים להם את החופש והכלי המתאים, הם יקפצו מצד לצד, יסתובבו עד אינסוף, ישכחו חומרי רעל ופסולת, וישובו למעגל החיים רעננים וטובים.
כך נוצרו אגני הזרימה של מעגלי מים: איברים יפהפיים של הטבע, הדומים לנחל הזורם; משולבים בירק הצמחייה ועם בריכת הדגים. הם מאפשרים למים לשכוח ולהתנקות, ולנו – ליהנות מחדוות הרעננות של פכפוך הנחל ליד ביתנו.